יום שלישי, 11 במאי 2010

שלא נדע! - פינוי על ידי אמבולנס בתאונה עם רכב

חברים רצוי שתדעו את הנתונים הבאים: לאחרונה (ינואר 2010) נכנס הסדר חדש לתוקפו בישראל ולפיו נקבע מי אחראי לפנוי פצועים מזירת תאונה בין כלי רכב, חס ושלום, באמצעות אמבולנס. מסתבר כי בירוקרטיה לא מעטה מעורבת בעניין של מי יפנה, כלומר איזו חברה – מד"א או נט"ן (ניידת טיפול נמרץ). מסתבר כי עדיף שדווקא נט"ן הם אלו שידאגו לפינוי מהשטח וזאת כי בשימוש בשירותיו של מד"א (מגן דוד אדום) לא בטוח שתזכו לקבל החזר כספי עבור הפינוי. בפינוי בנט"ן לעומת זאת ההחזר הכספי מובטח.

אנשים שחוו תאונה ופונו מן המקום על ידי מד"א דיווחו כי נתקלו בתסבוכת סביב נושא ההחזר הכספי עקב ההסדר החדש שהוכנס.

למעשה מה שקורה היום מאחורי הקלעים הוא מאבק בין חברות הביטוח לבין קופות החולים. יש הבדל בין פינוי ואישפוז לפינוי ללא אשפוז. אחת מקופות החולים הידועות תיתן החזר רק אם בוצע אשפוז. מה שקורה כאן זה פשוט הקטנת ראש, אנשים עושים תאונות עם המכוניות שלהם ולאחר מכן נאלצים לעבור מסכת בירוקרטית ארוכה ומייגעת כאילו שלא חוו מספיק.

עקרונית על קופות החולים מוטלת האחראיות לטפל בנפגעי תאונות רכב למיניהם והן אמרות גם לממן את הטיפולים הרפואיים במידה שהם אינם כלולים בסל הבריאות. פינוי באמבלונס ממקום תאונה למשל, אמור להיות ממומן על ידי קופת החולים

עוד נתון מעניין למקרה תאונת רכב חלילה הוא שרק הצוות הרפואי שיהיה נוכח במקום מחליט איזה אמבולנס יהיה זה שיבצע את הפינוי: ניידת של נט"ן או ניידת של מגן דוד אדום, אך בזמן שיחת הטלפון אפשר לבקש מן המוקדן במד"א שיוזמן דווקא רכב של נט"ן, אם הגיע אמבולנס נט"ן, הכולל כידוע רופא, וימצאו לנכון שאין צורך בטיפול כה משמעותי הרי שניתן להחליף אותו באמבולנס רגיל. הכי חשוב שניסע כולנו לדרכים טובות במכוניות שלנו ושלא נזדקק. אישית אם היה אפשר הייתי מציע לכולם ללכת ברגל ולסוע בתחבורה ציבורית אך מה לעשות שבימינו לכל משפחה ממוצעת יש כבר שלושה כלי רכב.

יום שלישי, 4 במאי 2010

אחרי שבוע בלי רכב נשברתי!

זה קרה, מכרתי את האוטו שלי, כן אני יוגי פלדמן הולך ברגל. ככה לפחות חשבתי לעצמי, אבל אחרי שבוע בלי רכב נשברתי, היבלות ברגל ימין הגיחו וגם הגעתי לעבודה די סחוט. אז רציתי לשוב אליו, אל הרכב המדוגם שלי, אבל הוא היה כבר בידיו של שמיל מרחוב האורנים 5 שתמורת 15 אלף מצלצלים עשה את עסקת חייו. כרגע אני על תחבורה ציבורית. מאסתי די מהר בתחבורה (או שמא אומר תחבורע) הציבורית בעיר המהוללת רמת גן סיטי סי או איי אייל. אני גר באזור כזה שהאוטובוסים בו באים בצרורות של שישיות ואז חצי שעה אין אפילו זכר לקו שלו אני זקוק. בהתחלה ניסתי במוניות שירות אבל זה די דחה אותי על הבוקר ליפול על אנשים שחושבים שקולגייט זה משחה לניקוי שטיחים! ולכן הם לא בדיוק מצחצחים שיניים בבוקר. לאחר מספר פיהוקים בריח השפדן ורמת חובב, ועוד כמה ימי ניחוחות זיעה בריח חומץ תפוחים מהמאה ה-14 החלטתי שאני קונה אופניים. את האופניים רכשתי באתר מדס באינטרנט – אחלה אופניים באחלה אתר באחלה מחיר (אופני "טראק" למי שמבין). שבועיים וחצי עם האופניים והאמת שזה לא זה, כנראה שאני יצור עירוני מידי, אין לי כוח לדווש על הבוקר ולהילחם בין מדרכות לכבישים. אז כרגע האופניים בחדר שלי משמשות האופניים כמתלה למגבות אחרי מקלחת (לצורכי ייבוש) ואני מחפש לי רכב חדש. הלוואי ואצליח לקנות לי איזה אוטו שווה כמו שהיה לי קודם. בנתיים אני לא מוצא רכב ואני חושב שזה די מבאס הבין לבין הזה – חוסר הוודאות. רגלי מיובלות, שפשפות פשטו בגופי (מלאו אסמנו בר...) ובעקרון הגעתי למסקנה שאני סוג של תפוח אדמה מודרני שזקוק למושב של רכב בבוקר מתחת לישבן המפונק שלי ולא למושב אופניים. יותר לא אחזור על טעויות העבר ולא אמכור רכב בפזיזות. אם לא אמצא אוטו אני פוזל לכיוון קורקינט חשמלי (מה רק לענבר מותר?) לבנתיים עד יעברו שפשפות מן הארץ.